פסק-דין בתיק ת"א 77590-04

בפני תובענה בסך 1,250,000 ש"ח (לצרכי אגרה, לפי כתב תביעה מתוקן בשנית הסכום הוא- 2,380,594 ש"ח) אשר עניינה בסדרת הלוואות אשר ניתנו לאורך שנים במועדים שונים ואשר קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר פרעונן ודרכי השבתן. בפתח הדברים מצאתי לנכון לציין, כי הלווים המקוריים נפטרו בטרם עת וגרסתם לא נשמעה. 

מר יעקב אדיב (להלן- התובע או אדיב), הוא קבלן בניין ואיש עסקים. התובע טוען, כי במהלך השנים, במספר מועדים, הלווה כספים לקבלנים משה מוצפי ז"ל ויוסף מועלם ז"ל (להלן מוצפי ו- מועלם או הלווים או המנוחים) או לחב' מוצפי-מועלם, נתבעת 1.

לטענת התובע, במהלך השנים המנוחים הגיעו למשרדו לקבלת יעוץ וסיוע וקיבלו ממנו כל עזרה אשר ביקשו, על בסיס אישי וחברי. בשנת 1995 ביקשו מוצפי ומועלם מהתובע הלוואה ועל כן נחתם בין הצדדים, ביום 7.7.95, "הסכם הלוואה" (נספח ד' לכתב התביעה המתוקן בשנית) אשר בו פורטו סכומי ההלוואות וכן שיעורי הריבית. כבטחון להחזר ההלוואה הפקידו הלווים בידי התובע שיקים אישיים שלהם.

הלווים התחייבו לפרוע את ההלוואה עד ליום 7.10.95 עם אפשרות ל"המשך לתקופה שונה". התובע טוען, כי הלווים לא השיבו את קרן ההלוואה והמשיכו ללוות סכומים נוספים, תוך הגדלת הקרן וקביעת שיעורי ריבית לסכומי ההלוואה. לימים תפחה ההלוואה לסך של 426,666$ וכן 49,728 ש"ח.

הלווים נתקלו בקשיים בהחזרת ההלוואה ועל כן סוכם, כי חב' מוצפי-מועלם בע"מ וחב' יעקב אדיב פיתוח ובניין בע"מ יתקשרו בעסקה משותפת להקמת בניין מגורים ברח' עוזיאל 135 ברמת גן (להלן- הבניין), אשר תיקרא "מ.מ.א קבלנים" (להלן העסקה המשותפת). הרעיון שעמד בבסיס העסקה המשותפת היה, כי הלווים יפצו את התובע באמצעות התמורה שתתקבל ממכירת הדירות.

לשם הבטחת ביצוע ההסכם, מסרו הלווים לתובע שטרי חוב  ע"ס 775,000 ש"ח כל אחד, עליהם חתמו מועלם ומוצפי. בהסכם נקבע, כי השטרות יוחזרו ללווים עם החזרת השקעתו של אדיב בפרוייקט או לחלופין, עם סיום הפרוייקט, בהתאם לתוצאות העיסקיות ככל שיהיו. בנוסף, הלווים התחייבו להסיר את המשכנתה שהיתה רשומה על המגרש לטובת בנק הפועלים בע"מ, בסך 450,000 $.

לטענת התובע, המשיך להלוות כספים למוצפי ומועלם לפי בקשתם. לטענתו, נכון ליום 7.7.02 אלו הצטברו לסך של 126,000$ ו- 90,000 ש"ח. מעבר לכך, התובע טוען, כי השקיע סכומים נוספים בסך 86,666 ש"ח בעסקה המשותפת, כתוספת לחובם הכולל של הלווים כלפיו באופן אישי.

בשנת 2003 נודע לתובע, כי הלווים שקועים בחובות ולאחר משא ומתן עימם סוכם, כי על חשבון החזר ההלוואות שחבו לו עד אותה העת, בסך 450,000 $, יועברו לידו ולידי בני משפחתו שתי דירות ומשרד בבניין שנבנה ברח' עוזיאל 135 רמת גן. לאחר עריכת ההסכם נודע לתובע, כי הלווים לא הסירו את המשכנתה אשר רבצה על המגרש נשוא העסקה, תחת זאת, אף שבו והעלו את סכומה, ללא ידיעתו וללא הסכמתו, לסך של 760,000 ש"ח (אשר תפח לסך של 816,000 ש"ח) ולשם הסרת השיעבוד שילם התובע את מלוא הסכום לבנק הפועלים.

בסמוך לעריכת ההסכם האמור, ביום 22.11.02, נפטר מר יוסף מועלם ויורשיו באו בנעליו. כשנה לאחר מכן נספה מר משה מוצפי בתאונת דרכים.

תמצית טענות התובע

התובע טוען, כי בהתאם להסכם, לאחר החזר ההלוואה לתובע, הוא יהיה זכאי לקבל שיעור של 33% מרווחי הפרוייקט, כפי שיהיו לאחר ניכוי המיסים וההוצאות האחרות, לשם גילום הריביות שנצברו בגין ההלוואה.

התובע טוען, כי מוצפי ומועלם גרפו לכיסם את כל הרווחים מהעסקה המשותפת מבלי להשיב לו את השקעותיו, על אף דרישות חוזרות ונשנות. הרווח הכולל מהעסקה המשותפת עמד על סך של 5,922,462 ש"ח, ומתוכו זכאי התובע לקבלת  33%. בחודש ספטמבר 2004, לאחר שפניותיו של התובע ליורשיהם של מוצפי ומועלם לא נענו, פנה והפקיד שיקים שנמשכו על ידי מועלם בסך 1,175,000 אך אלו סורבו על ידי הבנק.

התובע מוסיף וטוען, כי לאחר פטירתם של הלווים, הועברו נכסיהם לנשותיהם וילדיהם. 

בסופו של יום קיבל אדיב שתי דירות וחנות מהפרוייקט, אך חלקו ברווחי העסקה המשותפת לא שולם לו. יתר על כן, גם הקרן בסך השווה ל- 450,000 $ לא הושבה לו, לטענתו, שכן בכדי לקבל את שתי הדירות והחנות (אשר הוסכם בין הצדדים כי שווים עומד על סך של כ- 450,000$) נאלץ התובע להוציא מכיסו סכומי כסף ניכרים.

לטענת התובע, מוצפי ומועלם ז"ל הגדילו את סכום החוב המובטח במשכנתה על נכס המקרקעין בפרוייקט המשותף, לסך של 760,000 ש"ח. על מנת להציל את המגרש מידי הבנק, נאלץ אדיב  לפרוע בעצמו את החוב לבנק אשר תפח לסך של 815,000 ש"ח ועל הנתבעים להשיב לו גם סכום זה.

התובע מוסיף וטוען, כי הוא זכאי גם להשבה בסך של 86,666 ש"ח אשר השקיע כ"השקעה נוספת" בפרוייקט עוזיאל ולא הוחזר לו על ידי חב' מוצפי- מועלם.

תמצית טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים, כי לאחר פטירתו של יוסף מועלם ז"ל, נערכו מספר ישיבות בהם נכחו התובע, משה מוצפי ז"ל, מר ישראל בן יקר- ידיד המשפחה, ואבישג ארבל- בתו של מועלם, במסגרתן הגיעו הצדדים לכדי סיכום, כי בתמורה לסילוק כל חובות הנתבעים, ככל שקיימים, לאדיב ולחב' אדיב, תעביר חב' מוצפי- מועלם לחב' אדיב ולבני משפחתו את הנכסים הבאים: דירה וחניה למר כפיר אדיב, דירה וחניה לגב' שירלי אדיב ומשרד וחניה לחב' אדיב (להלן - הדירות והמשרד).

שווים של הדירות והמשרד נאמד לצורך הסיכום בסך של 450,000$, אשר מביא לידי סילוק סופי ומוחלט של טענות התובעים וזכויותיהם.

הנתבעים טוענים, כי ההלוואות (ככל שניתנו) ניתנו לחב' מוצפי-מועלם בלבד ולא הלוואות אישיות אשר ניתנו ליוסף מועלם ז"ל ולמשה למוצפי ז"ל.

הסיכום שנערך בין הצדדים בחודש פברואר 2003 הביא לסילוק סופי ומוחלט של כל חובות הנתבעים או מי מהם לתובעים כך שלא יכולה לקום כל עילה ויריבות כלפי הנתבעים בקשר עם העסקה המשותפת או ההלוואות הנטענות. כמו כן, הסכם העסקה המשותפת אשר המיר את ההלוואות שניתנו להשקעה בפרוייקט, נערך בין חב' מוצפי-מועלם לבין חב' אדיב כך, שכל טענות התובעים לעניין החזר ההשקעה או חלוקת רווחי הפרוייקט, עליהן להיות מופנות כלפי חב' מוצפי-מועלם וכלפיה בלבד.